בדיקת צפיפות קרקע מודדת כמה חומר מוצק יש בכל נפח של אדמה, ומשווה את המספר ליעד שנקבע מראש במעבדה.
כך מגלים אם המילוי שמתחת ליסודות, לרצפה או לחניה הודק כמו שצריך.
התוצאה נמסרת באחוזים, ל"הידוק יחסי" (היחס בין הצפיפות שהושגה בשטח לצפיפות המרבית של אותו חומר במעבדה), והמתכנן קובע בכל פרויקט מה האחוז המינימלי הנדרש.
הבדיקה לא נעשית פעם אחת בסוף העבודה.
היא חוזרת שכבה אחרי שכבה, כי אי אפשר לבדוק מה קורה בעומק מטר אחרי שהמילוי כבר נסגר.
שכבה שנכשלה מתקנים עוד לפני שמניחים עליה את הבאה, ומי שמדלג על השלב הזה משלם בהמשך בשקיעות, בסדקים וברצפות שמתנפחות או שוקעות.

אנחנו בקידוח ישיר בע"מ עובדים בשטח באזור המרכז והדרום, ומכירים מקרוב את ההבדל בין מילוי שהוכן נכון לבין מילוי שנראה טוב רק מלמעלה.
במאמר נעבור על מה נמדד, איך נקבע היעד, איך בודקים באתר ומה עושים כשהתוצאה נמוכה.
רוצים לתאם עבודות עפר או קידוחים באתר שלכם?
צרו איתנו קשר ונדבר.
מה נמדד בבדיקת צפיפות קרקע לפני בנייה?
נמדדים שני נתונים שאי אפשר בלי שניהם: הצפיפות הרטובה של הקרקע ותכולת הרטיבות שבה.
מהם מחשבים את "הצפיפות היבשה", כלומר משקל החלקיקים המוצקים בלבד בכל קוב אדמה, בלי המים.
זה המספר שבאמת מעיד על ההידוק, כי מים שוקלים אבל לא מחזיקים עומס.
דוגמה מהשטח: חרסית ספוגה במים יכולה להיראות כבדה וצפופה, אבל אחרי ייבוש חלק גדול מהמשקל נעלם והיא מתגלה כרופפת.
לעומת זאת חול נקי מתנהג אחרת.
המים מתנקזים ממנו מהר, והצפיפות היבשה שלו קרובה למה שהמכשיר מראה.
חשוב להבדיל בין שני מצבים.
כשבונים על קרקע טבעית, אי אפשר "למדוד הידוק" כי אף אחד לא הידק אותה.
כאן היועץ מעריך את הצפיפות הטבעית מתוך קידוחים: דגימות שנשלפות מהקרקע ובדיקות כמו SPT (בדיקת חדירה סטנדרטית, ASTM D1586), ולפעמים דגימה לא מופרת בצינור דק דופן לפי ASTM D1587.
במצב השני, כשמביאים או מפזרים מילוי, הצפיפות נמדדת שכבה אחרי שכבה בזמן העבודה.
בבדיקות קרקע אנחנו מבצעים את העבודה בשטח: מגיעים עם מכונה, קודחים בנקודות שהיועץ קבע ומוציאים דגימות לפי הנחיותיו.
את הפענוח וההמלצות נותן היועץ, ואת בדיקת המעבדה עורכת מעבדה.
החלק שלנו הוא להביא לידיהם דגימה אמינה מהעומק הנכון.
מה זה מבחן פרוקטור ואיך הוא קובע את היעד להידוק?
כדי לדעת אם הידוק הצליח, צריך לדעת מה ההידוק הטוב ביותר שהחומר הזה מסוגל להשיג.
את זה קובע מבחן מעבדה שנקרא "פרוקטור" (על שם המהנדס שפיתח אותו).
לוקחים דגימה מהחומר שישמש למילוי, מהדקים אותה בתבנית קבועה בכמה רמות לחות, ובונים עקומה של צפיפות יבשה מול לחות.
לעקומה יש שיא.
הצפיפות היבשה הגבוהה ביותר נקראת "צפיפות יבשה מרבית", והלחות שבה היא מושגת נקראת "לחות אופטימלית".
מעט מדי מים והחלקיקים נתקעים זה בזה, יותר מדי מים והמים תופסים את המקום של החומר המוצק.
שם, בשיא, נמצא היעד של העבודה בשטח.
יש שתי גרסאות מקובלות.
פרוקטור סטנדרטי לפי ASTM D698 משתמש בפטיש של כ-2.5 ק"ג ומהדק את הדגימה בשלוש שכבות.
פרוקטור מותאם (מודיפייד) לפי ASTM D1557 משתמש בפטיש כבד של כ-4.5 ק"ג וחמש שכבות, ולכן מייצר אנרגיית הידוק גבוהה יותר.
המתכנן בוחר איזו שיטה תהיה הייחוס, ולרוב גם דורש אחוז מינימלי, למשל 95% או 98% מהצפיפות המרבית, בהתאם לייעוד השטח.
לדברי מהנדס קרקע ותיק, הטעות הנפוצה היא להשתמש בתוצאות פרוקטור של חומר אחד כשבפועל מגיע לאתר חומר אחר.
מספיק שהמילוי שונה מהדגימה, למשל יותר דק או עם יותר חרסית, וכל המספרים בשטח מאבדים את המשמעות שלהם.
סוג הקרקע משפיע גם על כמה סלחנית העבודה.
בחול ובחצץ העקומה שטוחה יחסית, וטווח הלחות המתאים רחב.
בחרסית העקומה חדה, וסטייה קטנה בלחות מורידה את ההידוק בצורה ניכרת.
על ההבדלים בין סוגי הקרקע בארץ אפשר לקרוא במאמר סוגי קרקע בישראל באתר שלנו.
איך בודקים את ההידוק בשטח ומה קורה כשהתוצאה נמוכה?
בשטח משתמשים בעיקר בשתי שיטות מקובלות.
בשיטת "החרוט והחול" חופרים גומה קטנה בשכבה, שוקלים את האדמה שהוצאה, ומודדים את נפח הגומה בעזרת חול כיול שנשפך מכלי מיוחד.
בשיטה השנייה משתמשים במד צפיפות גרעיני, מכשיר שמודד צפיפות ולחות בעזרת קרינה ומופעל רק על ידי בודק מוסמך.
| שיטה | איך זה עובד | יתרון | מגבלה |
|---|---|---|---|
| חרוט וחול (ASTM D1556) | חופרים גומה, שוקלים את האדמה ומודדים נפח בחול כיול | מדויקת ופשוטה, לא דורשת מכשיר קרינה | איטית, ופחות מתאימה לחומר גס או לחצץ גדול |
| מד גרעיני (ASTM D6938) | מכשיר מודד צפיפות רטובה ולחות בבת אחת | מהירה, אפשר לבדוק נקודות רבות ביום | דורשת בודק מוסמך ומעקב אחרי רישוי וקרינה |
| דגימה מקידוח ומעבדה | מוציאים דגימה מהעומק ומודדים אותה במעבדה | מתאימה גם לקרקע טבעית ולעומקים | התוצאה מגיעה רק אחרי עבודת המעבדה |
כשמתקבלת תוצאה נמוכה מהיעד, לא מכסים אותה בשכבה הבאה.
הפתרון תלוי בסיבה.
אם החומר יבש מדי, מרטיבים אותו ומהדקים שוב.
אם הוא רטוב מדי, למשל חרסית אחרי גשם, ממתינים שיתייבש או מפזרים אותו לייבוש לפני ההידוק.
אם השכבה עבה מדי, ההידוק לא מגיע לתחתית שלה ולכן מקלפים אותה ופורסים מחדש בעובי קטן יותר.
יש גם מקרים שבהם החומר עצמו לא מתאים.
מילוי עם שאריות פסולת, עם הרבה חומר אורגני או עם הרבה דקים לא יגיע ליעד גם אחרי עוד מעברים, ובמקרה כזה מחליפים אותו.
מים הם גורם נוסף שכדאי להכיר: באתר שמי התהום בו קרובים לפני השטח, המילוי נוטה להישאר רווי, וההידוק דורש תכנון נפרד של ניקוז או החלפת חומר.
אחרי שהבדיקה עוברת, אפשר להמשיך.
כשאנחנו מבצעים עבודות עפר לפי תכנית המתכנן, ההתקדמות בשכבות והמתנה לאישור הבדיקה הן חלק מסדר העבודה.
הרצפה או היסוד שיוצקים מעל מילוי שאושר הם בטוחים יותר מבחינת שקיעות עתידיות.
מי עושה מה: איך מתחלקת העבודה בין היועץ, המעבדה והקבלן?
בפרויקט בנייה יש כמה גורמים, ולכל אחד תפקיד אחר.
המתכנן או יועץ הקרקע קובע את הדרישות: איזה סוג פרוקטור משמש כייחוס, מה אחוז ההידוק המינימלי, באיזה עובי שכבות עובדים ובכל כמה שטח נלקחת דגימה.
המעבדה מבצעת את מבחן הפרוקטור ואת בדיקות הצפיפות.
הקבלן מבצע את הפיזור וההידוק, והמפקח מאשר כל שכבה לפני שממשיכים.
הסדר חשוב.
את מבחן הפרוקטור עושים לפני תחילת המילוי, כי בלעדיו אין יעד להשוות אליו.
בדיקות השטח נעשות תוך כדי העבודה ובסיומה, וכל הרצפות והיסודות מחכים לאישורן.
מי שמזמין בדיקה רק אחרי היציקה מקבל מספר שאי אפשר לתקן בלי לפרק.
איפה אנחנו נכנסים?
בקידוח ישיר בע"מ אנחנו מבצעים קידוחים בנקודות שהיועץ קבע ומוציאים דגימות לפי הנחיותיו, וכך הוא מקבל תמונה של הקרקע לפני שמתכננים.
כשנדרשים קידוחי ניסיון לבדיקת הקרקע לעומק, אנחנו מבצעים אותם בשטח.
אחר כך מגיעות עבודות העפר, ואחריהן יציקות בטון על בסיס שאושר.
כשהקרקע הטבעית לא מספיקה והמהנדס מחליט על כלונסאות, אנחנו מבצעים את קידוח כלונסאות לפי התכנון שלו.
לא אנחנו מחליטים אם צריך כלונסאות או איזה יסוד מתאים, וגם לא נותנים דוח הנדסי.
מה שאנחנו מביאים הוא ביצוע מדויק בשטח של מה שהמתכנן ביקש.
טיפ מעשי לפני שמתחילים: בקשו מהמתכנן את הדרישות בכתב, כולל אחוז ההידוק, עובי השכבות והשיטה לבדיקה.
כשהמספרים ברורים לכולם, אין ויכוח באמצע העבודה על מה נחשב מספיק.
שאלות נפוצות
כמה שאלות שעולות שוב ושוב אצל מי שמתכנן עבודות עפר ומילוי לפני בנייה.
כל כמה זמן בודקים במהלך עבודות העפר?
אין מספר אחד שמתאים לכל אתר.
המתכנן או המפקח קובעים תדירות לפי שטח השכבה, סוג המילוי וייעוד המבנה, ולרוב לוקחים כמה נקודות בכל שכבה ועוד נקודות כשמשנים חומר.
כדאי לוודא שהתדירות כתובה בתוכנית לפני תחילת העבודה.
האם אותה שיטה מתאימה לחול ולחרסית?
בדרך כלל כן, אבל התוצאות מתנהגות אחרת.
בחול הצפיפות היבשה יציבה יחסית וקל לעמוד ביעד.
בחרסית ההידוק רגיש מאוד ללחות, ולכן חשוב למדוד גם אותה ולא להסתפק במשקל בלבד.
מה ההבדל בין הידוק לצפיפות?
הידוק הוא הפעולה שמבצעים במכונה: מעברים של מכבש או פלטה רוטטת כדי לדחוס את החומר.
צפיפות היא התוצאה שנמדדת אחרי זה.
אפשר להשקיע הרבה מעברים ועדיין לקבל צפיפות נמוכה, אם הלחות לא מתאימה או שהשכבה עבה מדי.
האם גשם משפיע על תוצאות הבדיקה?
כן, בעיקר במילוי עם חרסית.
מים עודפים מונעים הידוק יעיל, ושכבה שהודקה ואחר כך נספגה בגשם עלולה להיות רכה.
אחרי גשם משמעותי מרבים לבדוק מחדש את השכבה העליונה לפני שממשיכים לפרוש מעליה.
בדיקת צפיפות קרקע ועבודה נכונה בשטח עם קידוח ישיר בע"מ
המסר המרכזי הוא שצפיפות היא עניין של סדר ולא של מזל.
יעד שנקבע במעבדה, שכבות דקות, לחות מתאימה ובדיקה לפני כל שכבה חדשה מגדילים מאוד את הסיכוי שהמבנה יעמוד על בסיס שאפשר לסמוך עליו.
מי שמדלג על אחד השלבים מגלה את זה בדרך כלל כשכבר קשה לתקן.
קידוח ישיר בע"מ מבצעת בשטח באזור המרכז והדרום את הקידוחים והדגימות לפי הנחיות היועץ, את עבודות העפר ואת יציקות הבטון.
אנחנו עובדים לפי התכנון שקיבלנו, ובלי להבטיח מסקנות הנדסיות שאינן בתחומנו.
רוצים להתחיל את הפרויקט עם קרקע מוכנה כמו שצריך ועם בדיקת צפיפות קרקע שמסתדרת עם לוח הזמנים?
צרו איתנו קשר ונתאם את העבודה.
