מי תהום באתר בנייה: פתרונות קידוח למים גבוהים

מי תהום באתר בנייה קובעים במידה רבה איך יקדחו ומה ייצקו: כשהמים נמצאים כמה מטרים מתחת לפני השטח, קידוח רגיל בקרקע חולית קורס, הבטון מתערבב במים ויסודות המרתף נדחפים כלפי מעלה.
הפתרונות המקובלים הם קידוח בנטונייט, שבו נוזל תומך שומר על דופן הקידוח, קידוח CFA שבו הבטון נדחס תוך כדי הוצאת המקדח, קידוח עם שרוול פלדה זמני, ובמקרים מסוימים גם שאיבה מבוקרת של המים.
הבחירה נקבעת לפי בדיקות קרקע ולפי מפלס המים הצפוי בחורף, ולא לפי מה שרואים ביום הקידוח.

קידוח ישיר מציעה קידוח בנטונייט, קידוח CFA ובדיקות קרקע, והבחירה ביניהם מתחילה בנתוני הקרקע של המגרש שלכם.
יש לכם מגרש שבו חשד למים גבוהים?
פנו אל קידוח ישיר ונעבור יחד על הנתונים לפני שמתחילים לעבוד.

מי תהום באתר בנייה: איך יודעים שהמים קרובים לפני השטח?

אי אפשר לנחש מפלס מים לפי מראה הקרקע.
התשובה מגיעה מקידוחי ניסיון שנעשים לפני התכנון, ובמסגרתם מותקן לעיתים "פיזומטר", צינור דק שמושחל בקידוח ומאפשר למדוד את גובה המים לאורך זמן.
דוח קרקע טוב מציין את המפלס שנמצא ביום הקידוח, ואת המפלס הגבוה שהיועץ מעריך לעונת הגשמים.

ההבחנה הזו חשובה.
מגרש שנבדק בסוף הקיץ עשוי להראות קרקע יבשה, ובחורף אותו מגרש יעלה מים כבר בעומק של שניים או שלושה מטרים.
לכן כדאי לשאול כל יועץ באיזו עונה נעשו הקידוחים.

יש גם הבדל בין שני מצבים שונים.
במצב הראשון יש מי תהום אמיתיים, שכבה רוויה שמחוברת למאגר גדול.
במצב השני יש "מים תלויים", מי גשם שנתקעו מעל שכבת חרסית אטומה ויוצרים כיס מים מקומי.
בכיס כזה השאיבה פשוטה יחסית, אבל בלי הבדיקה אפשר לטעות ולהתייחס אליו כמאגר שאין לו סוף.

סימנים בשטח יכולים לרמוז, אבל לא להכריע: רטיבות במרתפים של בתים סמוכים, צמחייה שאוהבת לחות, קרבה לנחל או לים, ובורות חפירה של שכנים שהתמלאו מים.
כשיש סימנים כאלה, הדרך הבטוחה היא להזמין בדיקות קרקע מסודרות.
קידוח ישיר מבצעת גם קידוחים עם בדיקות קרקע, כך שהקידוח עצמו משמש להוצאת הנתונים.

איך מפלס מים גבוה משפיע על הקידוח ועל היסודות?

המים משפיעים בשני כיוונים: על תהליך הקידוח, ועל הבניין אחרי שהוא עומד.

בתהליך הקידוח, הבעיה הקלאסית היא קרקע חולית רוויה.
בלי תמיכה בדופן, החול זורם לתוך הקידוח, הקוטר מצטמצם ו"צוואר" נוצר בגוף הכלונס.
כשיוצקים בטון לתוך מים עומדים, הבטון עלול להתערבב בהם ולאבד מחוזקו, ובמקרה חמור המלט נשטף מהשכבות העליונות.
כלונס פגום כזה לא נראה מבחוץ, ולכן הבקרה על שיטת היציקה חשובה כל כך.

אחרי הבנייה, הנושא המרכזי הוא לחץ המים.
מים שוקלים טונה למטר מעוקב, ולכן כל מטר גובה מים מעל תחתית הרצפה יוצר כוח של בערך טונה על כל מטר רבוע.
דוגמה פשוטה: רצפת מרתף של 10 על 12 מטר, שתחתיתה נמצאת שני מטרים מתחת למפלס המים, סופגת כוח של בערך 240 טונות כלפי מעלה.
אם משקל המבנה קטן מזה, הרצפה "מצופה", והתוצאה היא סדקים, חדירת מים או הרמה של המבנה כולו.

לדברי מהנדס קרקע וביסוס ותיק, "השאלה אף פעם אינה אם יש מים באתר, אלא באיזה מפלס הם יהיו בחורף הגשום ביותר, ומה אנחנו עושים בשבילו".
המשפט הזה מסכם את דרך החשיבה: מתכננים למצב הקשה, לא למצב שנמצא ביום הקידוח.

הפתרונות לציפת מרתף הם הוספת משקל, איטום מתאים, או כלונסאות שעובדים גם במתיחה ומחזיקים את הרצפה למטה.
כל אחד מהם מתוכנן על ידי מהנדס הקונסטרוקציה, ולכן חשוב שהוא יקבל את נתוני המים בזמן.

איזו שיטת קידוח מתאימה כשהמים גבוהים?

אין שיטה אחת מנצחת.
הבחירה תלויה בסוג הקרקע, בעומק, בקוטר הנדרש, בגישה לאתר ובשטח שעומד לרשות הקבלן.
הטבלה מסכמת את ארבע השיטות המרכזיות.

שיטה איך היא מתמודדת עם המים מתאימה במיוחד ל מגבלה עיקרית
קידוח בנטונייט נוזל טיקסוטרופי שנשאר בקידוח ויוצר לחץ ומעין "קליפה" על הדופן, והבטון נוצק מלמטה בצינור טרמי קרקע חולית רוויה וכלונסאות בקוטר ועומק גדולים דורש ניהול של הנוזל, בור ופינוי, ושטח עבודה גדול יחסית
קידוח CFA מקדח סליל חלול נשאר בקרקע ומחזיק אותה, והבטון נדחס דרך הציר תוך כדי הוצאת המקדח חול ומים בעומקים בינוניים, עבודה מהירה וללא נוזל תומך פחות מתאים לסלע קשה, והשחלת הזיון נעשית לתוך בטון טרי
שרוול פלדה זמני צינור פלדה מוכנס יחד עם הקידוח וחוסם את חדירת המים והחול, ומוצא אחרי היציקה שכבות עליונות רופפות, בעומק מוגבל איטי יחסית, וצריך ציוד כבד להכנסה ולהוצאה
קידוח מיקרופייל קוטר קטן עם שרוול, ולכן קל לשלוט בכניסת המים שטח צר, חיזוק מבנה קיים וגישה מוגבלת כושר נשיאה קטן יותר לכל יחידה, ולכן צריך כמה יחידות

בקידוח בנטונייט, "בנטונייט" הוא חומר חרסיתי שמתנפח במים.
התערובת שלו יוצרת לחץ שהוא קצת גבוה מלחץ המים בקרקע, וכך דופן הקידוח נשארת יציבה.
את הבטון יוצקים בעזרת "צינור טרמי", צינור שמגיע לתחתית הקידוח ונשאר טבול בבטון הטרי, כך שהבטון דוחף את נוזל הבנטונייט החוצה מלמטה ולא מתערבב איתו.

בקידוח CFA, ראשי התיבות הם של Continuous Flight Auger, מקדח סליל רציף.
היתרון הגדול שלו במים גבוהים הוא שהמקדח עצמו מחזיק את הקרקע עד לרגע היציקה.
מי שמעדיף שיטה כזו צריך לוודא שהקרקע אינה מכילה סלע או גושי בטון ישנים בעומק.
גם לכך יש מענה, והוא קידוחים בקרקע קשה וקידוח סלעים.

מי שמתכנן חיזוק מבנה קיים בשטח צר, למשל תוספת קומה בבית ותיק, מקבל לרוב המלצה על קידוח מיקרופייל, כי הציוד קטן ומתאים לגישה מוגבלת.
קידוח ישיר מציעה את כל השיטות האלה, ולכן אפשר לבחור לפי המגרש ולא לפי הציוד שנמצא ביד.

מתי כדאי לשאוב את המים, ומתי עדיף להימנע מכך?

שאיבה פותרת בעיה אחת ויוצרת אחרת.
כשמורידים את מפלס המים באתר באמצעות "נקודות שאיבה" (קידוחים קטנים וצפופים שמחוברים למשאבה) או קידוחי שאיבה עמוקים, החפירה נשארת יבשה והעבודה נוחה.
אבל השאיבה מורידה את המפלס גם מחוץ לגבולות המגרש.

כשמפלס המים יורד בקרקע חולית או חרסיתית, הקרקע מתכווצת, ובתים שכנים עלולים לשקוע בהדרגה ולפתח סדקים.
מבנה סמוך עלול להיפגע משאיבה ממושכת, והאחריות עלולה ליפול על מי שביצע אותה.
לכן שאיבה צריכה להיות מתוכננת, עם מדידת מפלס במבנים הסמוכים, ולא פתרון מאולתר.

יש גם שאלות מעשיות.
לאן מזרימים את המים שנשאבו, והאם הרשויות דורשות אישור להזרמה?
כמה זמן תימשך השאיבה, והאם עלות החשמל והציוד נכללה בתקציב?
את התשובות כדאי לקבל בכתב לפני תחילת העבודה, ואחרי שמהנדס בדק אותן.
מי שצריך מערכת כזו יכול לפנות אל קידוחים עם מערכת שאיבה, ולהסדיר גם קידוחים עם אישור מהנדס.

בחפירה עמוקה, כמו חניון תת-קרקעי או מרתף בבית צמוד קרקע, קיימת דרך אחרת: לבנות תחילה דיפון אטום יחסית, למשל קיר סלארי, כלומר קיר בטון עמוק שנוצק בתוך תעלה צרה לפני החפירה עצמה, או שורת כלונסאות צמודים.
הקיר מצמצם את זרימת המים לתוך החפירה, ואז השאיבה הנדרשת קטנה בהרבה.
חפירת יסודות בתנאים כאלה נעשית בשלבים, כך שכל שלב מקבל תמיכה לפני שהבא אחריו מתחיל. קידוח לחניונים תת-קרקעיים וחפירת יסודות הם שירותים שקידוח ישיר מציעה לצורך הזה.

שאלות נפוצות על מים באתר בנייה

כמה תשובות קצרות לשאלות שעולות לפני שחותמים על עבודה במגרש עם מים גבוהים.

האם אפשר לבנות מרתף כשמפלס המים גבוה?

אפשר, אבל התכנון משתנה.
המהנדס חייב לחשב את כוח הציפה, להחליט על איטום מתאים ולעיתים להוסיף כלונסאות מתיחה או עוגנים לרצפה.
העלות גבוהה יותר ממרתף באתר יבש, ולכן כדאי לדעת את מפלס המים עוד לפני שמחליטים על המרתף.

האם מפלס המים משתנה בין עונות השנה?

כן.
בחורף גשום המפלס עולה, ובסוף הקיץ הוא נמוך.
לכן דוח קרקע צריך לציין לא רק את המפלס שנמדד, אלא גם את המפלס הגבוה שהיועץ מעריך לתכנון.

מה עושים כשנתקלים במים באמצע הקידוח?

עוצרים ולא ממשיכים בשיטה שלא תוכננה למים.
מתעדים את העומק שבו הופיעו המים, מעבירים את הנתון למהנדס ומחליטים אם לעבור לשרוול פלדה, לנוזל בנטונייט או לשיטה אחרת.
המשך עבודה בלי תיאום מסכן את איכות הכלונס.

מה כדאי לבקש מהקבלן לפני שמתחילים באתר עם מים?

כדאי לבקש תוכנית עבודה שמפרטת את שיטת הקידוח, את אופן יציקת הבטון, את הטיפול במים ובבוץ שיוצאים מהאתר, ואת האופן שבו מתועדת כל יציקה.
קבלן מקצועי לא יתקשה להציג אותה.

מי תהום וקידוח בטוח: למה לפנות לקידוח ישיר

מי תהום אינם סיבה לוותר על בנייה, אבל הם סיבה לתכנן בזהירות.
מה שחוסך כסף בפרויקט כזה הוא שלושה דברים: לדעת את מפלס המים בחורף לפני שמתכננים, לבחור את שיטת הקידוח לפי הקרקע ולא לפי הרגל, ולוודא שהשאיבה, אם היא נדרשת, לא פוגעת בשכנים.

קידוח ישיר מציעה את מגוון השירותים שהתהליך הזה דורש: בדיקות קרקע, קידוח כלונסאות, קידוח בנטונייט, קידוח CFA, קידוח מיקרופייל, מערכת שאיבה וקידוחים עם אישור מהנדס.
כך אפשר לקבל תמונה מלאה מגוף אחד ולא לתאם בין כמה קבלנים שכל אחד מהם אחראי על חלק.

לפני שאתם מתחילים לחפור, בדקו מה מפלס המים במגרש שלכם.
צרו קשר עם קידוח ישיר, שלחו את דוח הקרקע או את פרטי המגרש, ונעזור לכם להבין איזה פתרון מתאים להתמודדות עם מי תהום בפרויקט שלכם.